מאת: ד"ר דנה פאר
בתיאור התסמינים של דמנציה יש ריבוי במילים מקצועיות המתחילות באות "א".
זאת משום שבלועזית תחילית של "א" מסמלת היעדר של משהו. כך בדמנציה התסמינים הם למעשה סימן לשינוי שמביא לפגיעה ביכולת, להיעדרות היכולת.
אמנזיה – שיכחה, פגיעה בזיכרון, בפרט בזיכרון לטווח קצר. זה המאפיין הקלאסי שחושבים עליו כאשר מתייחסים לדמנציה. זה הסימן הראשי המוכר לציבור. לעתים קרובות, זהו התסמין הדומיננטי, בעיקר באלצהיימר. מקובל לבדוק יכולת זו על ידי בקשה מהמטופל ללמוד מספר מילים ולשלוף אותן מהזיכרון לאחר זמן קצר.
אגנוזיה – קושי לזהות אנשים, מקומות או חפצים. לעתים טועים וחושבים שזה אמנזיה, אך אין הדבר נובע מקושי בזיכרון לטווח קצר, אלא מבעיה המשלבת קושי בפיענוח מידע חזותי וזיכרון מסוגים שונים. למשל, האדם אינו מזהה את כד החלב ומניח אותו בארון במקום במקרר.
אפזיה – פגיעה ביכולת ליצור ולהבין שפה מדוברת, כולל קושי בשליפת מלים. לעתים סימן ראשון לקושי זה יהיה שינוי משמעותי בהרגלי החברה של האדם. בניסיון להתמודד או להסתיר את הקושי, האדם עלול להסתגר ולהתרחק מחברה בכדי להימנע ממצבים מביכים.
אפרקסיה – פרקסיס מתייחס ליכולת לתכנן פעולה, ולבצע אותה ברצף ובהצלחה. הקושי יכול להתבטא בביצוע פעולה מסוימת ברצף המתאים או בקושי להשתמש בכלים, וזה לא בשל מגבלה פיזית או חושית כלשהי.
תפקודים אקזוקטיביים: תכנון וביצוע פעולות מורכבות, שיפוט, מודעות עצמית, בקרה על טעויות, הסקת מסקנות. לומדים על כך מתוך אנמנזה.
כל התסמינים הללו הם תסמינים שמכוונים לאבחנה של דמנציה.
בנוסף, יש שתי תופעות "א" שכיחות:
אנוזאגנוזיה – פגיעה בתובנה ומודעות עצמית, כך שהחולה אינו מודע לקשיים ולבעיות שלו. חושב לדעת שזה שונה מהכחשה במובן הפסיכולוגי-רגשי המוכר לנו מפרויד וחבריו. אדם עם דמנציה אינו מודע לקשיים על רקע ליקוי קוגניטיבי: אינו מסוגל לאמץ נקודת מבט אחרת.
אפתיה – אובדן של יוזמה ומוטיבציה, שינוי בהבעת רגשות, מעין קהות רגשית. אפתיה היא השינויים ההתנהגותיים השכיחים בדמנציה (כ-30% ויותר מהאנשים עם המחלה). קשה להבדיל בין אפתיה לבין דיכאון, ולמטפלים התנהגות זו נראית כפסיביות מוגזמת.
כאמור, אלו הם התסמינים המשמשים בסיס לאבחון דמנציה.
ככלל, תהליך האבחון הוא תהליך של אבחנה מבדלת. כלומר, בודקים מהן המחלות שיכולות להביא לתמונה הקלינית המדווחת ועורכים בדיקות גופניות לבדוק אם יש סימנים למחלות אחרות (באמצעות בדיקות דם, בדיקה גופנית ובדיקות הדמיה). במידה ולא נמצא גורם גופני היכול להוות רקע לתסמינים, וקיומם של תסמינים קוגניטיביים (לרוב שיכחה, ועוד אחד מהתסמינים לעיל) הפוגעים בתפקוד היום יומי, אז תתקבל אבחנה של דמנציה.
בישראל רופא גריאטר, פסיכיאטר או נוירולוג הם בעלי המקצוע המוסמכים לאבחן דמנציה לסוגיה.
עוד שני מונחי "א" בהקשר של דמנציה:
אלצהיימר: סוג של דמנציה המוכרת לעולם הרפואה מאז תחילת המאה ה-20. זהו סוג הדמנציה השכיח ביותר: כ-60% מהחולים סובלים ממחלת אלצהיימר. על אף היותה מחלה מוכרת יותר ממאה שנה, עדיין לא מובן המנגנון הביולוגי הבסיסי הגורם למחלה, ולפיכך אין עדיין טיפול מרפא או מונע אפקטיבי.
אצטילכולין-אסטראז : הטיפול התרופתי הקיים למחלת אלצהיימר מבוסס על צמצום חומר זה במפגש בין תאי עצב (הסינפסה). חומר זה הוא אנזים, שמפרק חומר אחר, האחראי להעברת אותות בין תאי עצב. הטיפול התרופתי מנסה להאריך את משך קיום האות בין תאי העצב ובכך להגביר את השפעתה ויעילותה. תרופות אלו יעילות בעיקר בתחילת מחלת אלצהיימר, ויש חשיבות לאבחון מוקדם ככל ניתן.
