מאת: ליאור קורן
בהתנהלות יומיומית בשגרת טיפול באדם החי עם דמנציה ואלצהיימר יש הרבה רגעים ״משוגעים ״ קשים להכלה . בעיקר בגלל שקשה לראות בן זוג או הורה במצב טירוף רגעי שיוצא ללא שליטה כלפי כל מי שנמצא בסביבה. .
רגעים כאלה הם מתעתעים וקשים מאוד באותו הרגע. לכן חשוב להיות אופרטיביים, להרגיע את הסיטואציה והמטופל ולשנות אותה מהר.
אחרי שהמשבר עובר, והסדר שב על כנו ככל שניתן, הרגעים האלה חוזרים ומציפים את הראש. המטפל נשאר עם משקולת בלב שגם אם היא מתפוגגת בסוף היא קשה וכבדה . רגעים שלא תיארת לעצמך בשום תסריט שתחווה עם הקרוב אליך מכל הם לפתע המציאות של חייך..
אני מצאתי את עצמי לא פעם מתנצלת, מתחנפת ולעיתים אני מודה, אף מפצה במתנות ותשומת לב את מושא התקפת הטירוף של אימי.
גם את עצמי אני מפצה לפעמים לאחר רגעים קשים מאוד מתוך ההבנה שזה חשוב לי ולה..
חשוב לדאוג לעצמנו. לשתות כוס יין (או 4 לעיתים ), לקבוע מסאג׳, לראות סרט מצחיק ומטופש, לשבת לקפה עם חברים ולדבר על כלום ושום דבר, כל אחד מה שעובד לו.
מה אפשר לעשות ברגעים קשים - מול המטופל :
במקרים בהם הוא רוצה משהו ומתעקש עליו - גם אם מדובר על לרדת לרחוב ב 22:00 בלילה השתדלו לזרום איתו. חשוב לתת לו תחושה של שליטה ברצונות ובחיים שלו . להגיד לו “לא” אוטומטית מכניס אותו למקום של מצוקה ותסכול כי מבחינתו הוא אדם מבוגר שאחראי על עצמו.
תתנצלו . ללא שום חשיבות או עניין. אם משהו הכעיס אותו זה לא הזמן לדון בעניין ולהוכיח מי צודק. אתם לגמרי לבד בזירה. להתנצל מיד. לומר לו שהוא צודק. וזה לא יקרה שוב.
תנו לו רגע לבד. מול הטלוויזיה עם משחק או צעצוע חישה. מה שאתם יודעים שמרגיע אותו כשהוא לבד עם עצמו . גם אם כרגע בא לו ללכת לחדר ולהוציא בגדים מהארון , אם זה מה שעושה לו טוב ומרגיע אותו אפשרו זאת.
שימו מוזיקה . שנו אוירה . הדליקו נר, התעסקו אתם במשהו שיכול למשוך את תשומת הלב שלו .אפילו הוציאו אלבום תמונות והניחו על השולחן
השתמשו בעזרי הרגעה. במקרה שלנו ולריאן מאוד עוזר. שמים כמה טיפות במים ומניחים כוס לידו שיוכל לשתות בזמנו. כמובן שעדיף שלא יראה אתכם שמים בכוס כי זה יכול לעורר אצלו כעס . במקרים חמורים גם כדור הרגעה (להתייעץ קודם עם רופא) יכול לעזור . הרופאה של אימי פעם אמרה לי ׳להרגיע אותה זה חשוב בשבילה לא פחות מעבורנו - כי להיות במצב כזה של עצבים או טירוף גורם לה לעוגמת נפש הרבה יותר גדולה.
חשוב להגיד לו זה לא נעים לי. זה כואב לי (במקרים קשים ) ולהתרחק ממנו . לתת לו רגע לבד להירגע (בטווח ראייה כמובן ) ולנסות לפעול לפי ההמלצות לעיל.
במידה והתקפת העצבים היא כלפי המטפלת הזרה או מאמנת הספורט וכדומה אני תמיד מתנצלת מעומק ליבי, מנסה להסביר שברגעים כאלה זו לא היא באמת. זה טירוף שמשתלט עליה ואין לה יכולת לסנן אותו או לתעל אותו למקום אחר .
מה אפשר להגיד לעצמך ברגעים קשים:
הוא לא מודע לזה. לו קשה יותר כרגע כי יש בו כח אדיר שהשתלט עליו וגורם לו לבלבול ותסכול אדיר ואין ביכולתו להוציא אותו או לתעל אותו למקום טוב או הגיוני .
אני עושה הכי טוב שאני יכול . אין לי סיבה להרגיש אשמה או שלא עשיתי מספיק או חלילה שגרמתי לזה. - אני עושה הכי טוב שאני יכול עבורה ולמענה .
זה לא קשור אליי . הוא מתוסכל, כואב ומוציא את זה עלי כי אני קרובה אליו והוא מרגיש בנוח. הוא לא מתכוון לזה. הוא לא שולט בזה.
עוד רגע רע עבר. גם הרגע הזה שהרגשתי שאין לי דם בראש מרוב עצב ותסכול עבר וחלף . הוא רגוע עכשיו. זה כבר לא מציק לו. זה הזמן שלי לשחרר את זה גם, להחזיר לעצמי אנרגיה וחיוביות כדי שאוכל להתמודד גם עם הרגע הרע הבא .
לא להתווכח . לא להוכיח . לא לנזוף . זה לא עוזר בשום צורה אלא להיפך מכניס יותר טירוף ועצבות להם אך לא פחות לנו המטפלים . זה מכניס גם אותנו למצב של סטרס ועצבים .
זה מאוד קשה באותו רגע, ויש הרבה פעמים נפילות שאני חוטאת וכן עושה את זה - אבל אני יודעת שזה מיותר . אני ממשיכה לפנות לאדם שהיא הייתה אך שכבר לא לגמרי נמצא כאן . היא לא יכולה לשלוט בזה או לנתב את זה למקום אחר - היא גם אומרת - אני לא יודעת מה קרה .
לנשום . לנשום . לנשום . לנשום
שיהיה לנו בהצלחה !
